"כשהגעתי לישראל, כמה דברים הכו בי בכל הנוגע למסעדות. דבר ראשון, הן היו מאוד יקרות. והשני, השירות היה מאוד לא טוב. יש אמנם מע"מ של 17% בישראל, אבל זו לא הנקודה המעניינת. מה שמעניין הוא השירות. הוא פשוט היה רע. איך נראה שירות גרוע? המלצר לוקח את ההזמנה וחוזר עם האוכל. אחר כך, הוא נעלם. הוא כמעט אף פעם לא חוזר. אמריקאים (או לפחות אני), יכולים לראות את זה כמשהו מעצבן. לפחות במחשבה ראשונית. המלצר נעלם ואני לא מצליח לתפוס את תשומת ליבו כדי לבקש חשבון."
"אבל לאחר שנה בארץ הבנתי משהו. ישראלים (כולל אותי, הישראלי החדש) משתהים בזמן הארוחה. הישראלים אוהבים לשבת ולדבר, ארוחת ערב היא בילוי. אף אחד לא ממהר להגיע למקום אחר. הסיפור של ארוחות, בעיקר ארוחות ערב, הוא שהן סוג של בילוי בחוץ אשר נועד לצורך דיבורים וצחוקים. המלצר לא מגיע כי אין באמת סיבה לכך, הרי אנחנו נשארים כאן לזמן מה. נכון, בסופו של דבר נרצה לבקש חשבון. אבל לא עכשיו, אנחנו נהנים מהישיבה. למה אני צריך להיות בהיכון לשלם? אנחנו עדיין "אוכלים". כלומר, נהנים מהמקום בו אנחנו יושבים.
בבתי הקפה, האפקט אפילו חזק יותר. אנשים יושבים ויושבים על כוס קפה אחת ואף אחד לא מציק להם או מפריע. התרבות אומרת שזה בסדר, כמו שבארוחת ערב זה בסדר להתמהמה ולא למהר. אז השירות הוא בעצם די מדהים - אף אחד לא מזרז אותך ומנסה להעיף אותך כדי לפנות שולחן לקבוצה הבאה. בכל הארוחות שאכלתי כאן, רק פעם אחת ניסו לגרש אותי מהשולחן וזה היה סוג של הלם. פשוט לא עושים את זה כאן. מסתבר, כי הנורמה התרבותית של אכילה איטית, הרבה שתייה ושיחות, תורמת גם היא למחירים הגבוהים."
"המסעדות בישראל מקבלות פחות אנשים פר שעה, לעומת המסעדות באמריקה. סביר להניח, כי מסעדה באמריקה שפתוחה מ-18:00 עד 23:00, תושיב בין 3-5 קבוצות של אנשים על שולחן אחד. בישראל, סביר יותר שיהיו 2-3 קבוצות. המשמעות היא, כי מחיר האוכל בישראל חייב להיות גבוה יותר על מנת לכסות את העלויות של השכירות, החשמל ועוד. הרי למסעדה יהיו פחות עסקאות, ולכן עלות של כל עסקה חייבת להיות גבוהה יותר. למדתי את העובדה הזו מהכלכלן ארל תומפסון. הוא הצביע בפניי על העובדה, כי מחיר האוכל חייב לכסות את העלות המשתמעת של השכירות: כיסוי כספי של המרחב שהמסעדה בעצם "משכירה" ללקוחות. מה שקורה בעקבות זאת, הוא שקפה יקר יותר במסעדות, בעיקר מכיוון שהעלות האמיתית שלו היא הזמן שהלקוח מקדיש בשביל "לשתות" אותו."
"הרעיון הוא, כי פערי התרבות בין ירושלים לבוסטון גורמים להבדלים במשך הזמן בו אדם יושב במסעדה, מה שעשוי להסביר גם חלק מהבדלי המחיר בתפריט. בירושלים המחיר גבוה, אך אנחנו משלמים על הפריווילגיה לבילוי ממשך זמן הארוחה. אף המחירים היו עשויים להיות גבוהים יותר, אך התחרות בין המסעדות מורידה אותם. ואני גיליתי על עצמי, שאני מאוד אוהב לשבת במסעדה טובה. בדרך כלל בחוץ. אף אחד לא ממהר להוציא אותי מהמסעדה".
ינאי שפיצר, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, חיזק את התזה של רוברטס מהצד השני: "אני הייתי מזועזע באותה מידה בפעם הראשונה שהתיישבתי במסעדה אמריקאית, והביאו לי את החשבון בלי שבכלל ביקשתי. בשבילי, זה פשוט היה להגיד: 'זה הזמן שלך לעוף מכאן'".
יכולות להיות המון סיבות אשר משפיעות בסופו של דבר על מחיר של מוצר. זה נכון לגבי כל מוצר, גם לגבי המחיר של מנה במסעדה. מעניין לראות את התובנה הזאת ולחשוב על מה היה קורה למחירים אם תרבות המסעדות בארץ הייתה שונה.
אז איך נוכל להנות מתרבות האכילה הישראלית ובכל זאת לשלם מחירים הוגנים? קבלו רעיון לבילוי: ישנם המון פוד-טראקים (עגלות מזון) ברחבי הארץ, או עגלות קפה, אשר נמצאים פעמים רבות במקומות מיוחדים עם נופים מדהימים. אלו מקומות מעולים, בהם ניתן לשבת כמה שרוצים ולהסתכל על הנוף - לרוב, לא ייגבו במקומות אלו סכומים כמו במסעדה, כי כאן הכיסא שווה פחות.
שלא נשכח לשים לב למעקב אחר ההוצאות שלנו הקשורות בבילויים, למשל באמצעות אפליקציית FamilyBiz.
תוכלו לקרוא עוד על ניהול תזרים בכתבה הבאה.
בילוי מהנה ☕🍴
Photos by Helena Lopes and ELEVATE
