אי שם ב- 1957, האנשים החשובים שחוקקו באותן שנים חוקים החליטו שאנחנו, העובדים והעובדות בישראל, נקבל במשכורת שלנו תשלום עבור ״השתתפות בהוצאות הבראה ונופש״. זה נשמע כמעט דמיוני שבימים שבהם התעסקו בצנע ובמעברות היה חשוב לוודא שהשכר שלנו כולל גם התייחסות לנופש, אבל זה בדיוק מה שקרה.
בהתחלה היה מדובר בתקציב שיועד ספציפית להבראה ונופש (ומכאן השם שלהם- דמי הבראה), אבל עם השנים זה הפך לבונוס שנתי שלמעסיקים והמעסיקות שלנו אין ממש ברירה אלא לשלם לנו.
על כל שנת עבודה, כל עובדת ועובדת זכאים לתשלום על מספר ימי הבראה לפי הטבלה הבאה*:
על כל יום הבראה, עובד במגזר הפרטי זכאי ל-418 ₪ ברוטו (ברוטו כי משלמים מיסים על התוספת הזו). אם סיימת את השנה השלישית במשרד שלך, ימי ההבראה לפיהם מחשבים את דמי ההבראה הם 6. זאת אומרת, שהסכום שאמור להופיע לך בתלוש יהיה 2,508 ₪.
*שמנו למעלה כוכבית כי כמו הרבה דברים שקשורים בשכר, יש מקרים יותר מורכבים (למשל אם הועסקת כחלק מחוזה קיבוצי) שאי אפשר פשוט להכניס לטבלה, והם מפורטים באתר כל זכות. אפשר להשתמש במחשבון של חילן, כדי לראות בדיוק מה הם דמי ההבראה הצפויים שלך.
הטבלה הזו רלוונטית עבור העובדים השכירים במגזר הפרטי, ואצל העובדים במגזר הציבורי זה נראה קצת אחרת. כאן אפשר לראות את סכומי הזכאות במגזר הציבורי, וכאן את מספר ימי ההבראה הרלוונטים.
יכול להיות שתקראו בכל מיני מקומות שהסכום הוא 378 ₪ ליום, אבל מדובר בנתון ישן כי החל מחודש ספטמבר התקבלה החלטה שהסכום יעלה.
מדובר בתוספת ראשונה עבור המגזר הפרטי מזה 8 שנים.
לרוב, דמי ההבראה משולמים בתשלום אחד על ידי המעסיק בחודשי הקיץ, בין יוני לספטמבר. לפעמים יכול להיות שהתאריך שונה, בהתאם למה שהוחלט במקום העבודה.
אם הגיע התלוש של חודש ספטמבר ועדיין לא קיבלת דמי הבראה למרות העובדה שהותק שלך הוא מעל שנה, כדאי לפנות למחלקת השכר ולהבין מה מדיניות דמי ההבראה בחברה.
